אופיר שהם – מה הסוד שלי
אופיר שהם – מה הסוד שלי

זה לכל הגברים שבינכם, שמוצאים את עצמם מגיל 60 ומעלה עם קופסא קטנה של כדורים, אחד או שניים לכל יום, וכבר קשה להתרוצץ עם הילדים שגדלו או עם הנכדים, והבטן משתפלת מעבר לחגורה והביצועים …. לא משהו
הנה הסיפור המרשים של אופיר:
בריאות יש רק אחת…
אני היום בן 68. אין בכך רבותא, אלא אם אציין כי במעגל השמחה והאהבה הרבה המקיפני, מהול גם עצב אישי ועימו כמה וכמה תובנות. לפני כחצי יובל שנים, נפטר אבי, דב שהם. אבי החכם נפטר מאחר וגופו קרס… גם שחמת הכבד, גם בעיות לב קשות וקוצב משוכלל שרק אמלל את חייו, גם קריסה מנטלית. אבאש'לי מת כשבועיים אחרי שחגגנו לו יום הולדת, בגיל 68!!!

אתמול בערב, ובאופן מסורתי, פינקתי את עצמי בריצת כושר בת 6.8 ק"מ. בכל שנה בערב יום הולדתי אני רץ ומוסיף עוד מאה מטר כנגד כל שנת חיים… מן שמחה שכזו, עליצות ילדותית אולי, הממלאת אותי בעוד גוון של אושר… איזו מילה מדהימה זו – אושר. אושר שכל-כולו מודעות לעומק הבור ממנו נחלצתי ויצאתי – מערכת חיסון דפוקה עד היסוד. אושר היונק את הנעתו מההבנה שאבש'לי נפרד מאיתנו ובמיוחד מנכדיו מוקדם מאוד.

מי שלוקח אחריות ושליטה על בריאותו, מיישם כלל בסיסי שמבלעדיו אין לו (או לה) סיכוי להצליח. והכלל הוא להחליף הרגלים רעים בהרגלים טובים! ככה, פשוט ובהיר. כבר שנים שאני מוותר מרצון, על השימוש במעלית, בכל אותן הזדמנויות המתאימות לעיתוי ולמקום. גם כיום אני רץ את המדרגות בקלות ומדלג אותן שתיים שתיים לקומה הרביעית בה אנו מתגוררים. לא צריך להיסחף ולהגזים. הצצה בצילומים המעטרים את הדף מאששת את העובדה שאני מזדקן! שערי כבר לבן, על חוטמי משקפי קריאה, עורי שדוף רוחות-ים ושמש קופחת, ואי-פה אי-שם אני לא מצליח להיזכר בשם או במושג… אמה-מה, לקחתי שליטה ואחריות על בריאותי. הכבוד הרב שאני רוחש לרופאים באשר הם, שריר וקיים. האחריות והשליטה -עלי!!! אני זה שקובע את כללי המניעה – מה מותר ומה אסור; אני זה שמגדיר לעצמי את כללי תזונתי, התנועה והכושר הגופני, המודעות לאיכות המנטלית והנפשית והימנעות ממרירות, קנאה, צרות-עין, חשיבה שלילית ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין. יותר מזה, אעשה כל שביכולתי שלא להעמיס על בנותי וזוגתי האהובות את זקנתי המבורכת, כדי שביחד נמשיך ליהנות כל-כך ממה שיש לנו ועוד יהיה…
כן, היום אני בריא, בן 68 ואיני זקוק לשום כדור מכל סוג שהוא. התגברתי על כשלים חמורים במערכת החיסון, וזיהומים כבדים (שושנה – ריזפלאס) שהחלו בגיל 16, על עישון מסיבי שהגיע לחמש קופסאות ביום, על נזקי הצלילה והשחייה בנמלי הקישון וחיפה, על סרטן (מלנומה פולשנית), על סוכרת מסוג 2, על עודף משקל שהגיע כבר ל-25 ק"ג ויותר, על מתקפה מרושעת של חיידק אלים, על ורטיגו רציני (וסטיביולר נוירוניטיס) ועוד שורה של כשלים בריאותיים מהותיים ולא סימפטיים בעליל. מזה כחמש שנים תמימות, שלא נזקקתי לטיפול רפואי כלשהו וגם השפעת והצינונים האופייניים לעונות המעבר נותרו הרחק בעברי חסר האחריות… בכוונת מכוון, החלטתי להתערטל לגמרי מהסודיות הרפואית לה אני זכאי. כל מי שיושפע ולו במעט מהפוסט הארכני הזה, וייקח אחריות ושליטה על בריאותו, מצדיק לחלוטין את המאמץ. אני ממשיך בתהליך המבורך והיעיל ומחליף עוד ועוד הרגלים רעים בהרגלים טובים ופנוי לספר על כך לכל מי שסקרן לדעת איך… לחיים!!!

Comments

comments